- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק בש"פ 717/13
|
בש"פ בית המשפט העליון |
717-13
7.2.2013 |
|
בפני : א' חיות |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מדינת ישראל עו"ד אייל כהן |
: פלוני עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן |
| החלטה | |
בפניי בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.
1. המשיב, יליד שנת 1951, עומד לדין בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בגין ביצוע מעשים מגונים בקטינים, ריבוי עבירות לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבות המפורטות בסעיף 345(א)(3) לחוק (להלן: עבירות המין). על פי המתואר בכתב האישום, ביום 6.4.2012 שהה המשיב במגרש כדורגל בבית ספר בתל אביב ולמקום הגיעו הקטינה ש.ק (ילידת 2002) יחד עם אחותה, הקטינה א.ק (ילידת 2004) ועם חבריה, הקטינה ב.ב (ילידת 2002) ואחיה הקטין י.ב (יליד 2003). המשיב פנה לש.ק, שאל אותה לשמה והאם היא רוצה לשחק איתו ומשזו השיבה בחיוב החל המשיב לשחק עימה ועם שאר הקטינים במקום. המשיב שאל את ש.ק ואת ב.ב מה הן אוהבות לשתות והן השיבו לו "קולה" ולאחר מכן הוא עזב את המקום וכששב לגינה הציבורית הצמודה למגרש בה שיחקו הקטינים (להלן: הגינה הציבוריות) היה בידו בקבוק קולה. המשיב הציע לש.ק לשתות והיא וחבריה שתו מן הקולה. בהמשך שיחקו הקטינים בבקבוקי מים ובגדיהם נרטבו. המשיב, שישב על הספסל בגינה, חיבק את ש.ק שישבה לצידו ואמר לה "שיחמם אותה", לפת אותה והצמידה לגופו למשך מספר דקות והסתכל עליה בצורה מוזרה עד כי ש.ק הרגישה לא נעים. המשיב ביקש מהקטינים שישבו לידו על הספסל והוא הציע לקטינות להוריד את חולצותיהן הרטובות כדי שיוכל לסחוט אותן, אך הן סירבו להצעתו. ביושבם על הספסל נישק המשיב בחוזקה את ב.ב על לחייה ואת א.ק בחוזקה על ראשה, בניגוד לרצונן, וחיבק את שתיהן יחדיו תוך שמשך אותן לעברו בניגוד לרצונן. המשיב נגע בגופה של א.ק ומישש את אזור החזה שלה מעל בגדיה והוא הציע לקטין י.ב לנשקו, ואולם זה סירב.
2. המשיב הורשע בעבר בביצוע עבירות מין כלפי קטינות וביום 6.9.2011 הוצא נגדו צו פיקוח למשך חמש שנים, בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: צו הפיקוח). בין יתר התנאים שהוטלו על המשיב במסגרת צו הפיקוח, נאסר עליו ליצור כל קשר עם קטינות ובנוסף הוא הורחק ממקומות כינוס ייחודיים לקטינות דוגמת בתי ספר, גני משחקים המיועדים לילדים וכל מקום ריכוז של קטינות או ילדים לרבות הגינה הציבורית, הסמוכה לבית מגוריו. בנסיבות אלו ונוכח המעשים שתוארו לעיל, יוחסו למשיב תחילה בכתב האישום כנוסחו המקורי, עבירות המין וכן הפרה של צו הפיקוח (להלן: כתב האישום המקורי). בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, עתרה המבקשת ביום 9.5.2012 למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים ובהחלטתו מיום 14.6.2012 נעתר בית המשפט (כב' השופט צ' עוזיאל) לבקשה בהסכמת המשיב. בהמשך עתר בא-כוח המשיב להפרדת האישומים שפורטו בכתב האישום המקורי ולכך שעבירות המין המיוחסות למשיב ידונו בפני מותב אחר, על מנת לאפשר למשיב לנהל את הגנתו מבלי שבית המשפט אשר דן בעבירות המין יהיה מודע לעברו הפלילי. בהחלטתו מיום 8.7.2012 קיבל בית המשפט (כב' השופט ש' בקר) את הבקשה והורה כי המבקשת תגיש כתב אישום נפרד המתייחס לביצוע עבירות המין וזה יתברר בפני מותב שלא ייחשף לעברו הפלילי של המשיב. בהתאם, הגישה המבקשת ביום 15.7.2012 את כתב האישום שתואר בפיסקה 1 לעיל, הוא כתב האישום נושא ההליך דנן (ת"פ 28215-07-12), וכן תיקנה את כתב האישום המקורי כך שזה יתייחס להפרת צו הפיקוח בלבד (ת"פ 17915-05-12). לצד כתבי האישום שהוגשו כאמור, עתרה המבקשת להארכת מעצרו של המשיב עד תום כל אחד מן ההליכים הפליליים ובאותו היום נעתר בית המשפט (כב' השופט צ' עוזיאל) לבקשה והאריך את מעצרו של המשיב הן בתיק הפרת צו הפיקוח הן בתיק עבירות המין דנן.
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 23.10.2012 הורשע המשיב על-פי הודאתו בביצוע שתי עבירות של הפרת צו הפיקוח שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן (ת"פ 17915-05-12), ונגזרו עליו חמישה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; חמישה חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור בתוך שלוש שנים עבירה בה הורשע; תשלום קנס בסך 1,000 ש"ח; ותשלום פיצוי בסך של 1,500 ש"ח לכל אחד מארבעת הקטינים המתלוננים. עוד יצוין כי ערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין (ע"פ 14739-12-12), המופנה כלפי ההחלטה בדבר הפרדת האישומים ולחלופין כלפי קולת העונש שנגזר על המשיב, תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו והוא צפוי להישמע במהלך חודש מרץ 2013.
3. הבקשה שבפניי עניינה הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, משחלפו תשעה חודשי מעצר והמשפט המתנהל נגדו בגין ביצוע עבירות המין טרם הסתיים. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי עם הגשת כתב האישום המקורי הגישה המבקשת בקשה לגביית עדות מוקדמת של הקטינים אך דיון שנקבע בעניין זה לסוף חודש מאי 2012 נדחה בשל הצהרת המשיב כי יש בכוונתו לשכור את שירותיו של עורך-דין פרטי. ביום 14.6.2012 בוצעה הקראת כתב האישום המקורי, הוחלף ייצוגו של המשיב וניתן מענה לכתב האישום ובאת-כוח המבקשת עדכנה כי חוקרת הילדים אסרה את העדתם של הקטינים המתלוננים ועל כן אין צורך בגביית עדותם המוקדמת. כפי שתואר לעיל, בא-כוח המשיב עתר באותו מועד להפרדת הפרות צו הפיקוח המיוחסות למשיב מיתר עבירות המין ובהתאם להחלטת בית המשפט, הוגשו ביום 15.7.2012 כתבי האישום המתוקנים.
בדיון שנקבע בתיק עבירות המין ליום 4.9.2013 התברר כי בשל תקלה הונח בפני בית המשפט כתב האישום בגין הפרת צו הפיקוח ולא כתב האישום בגין עבירות המין ועל כן הועבר הדיון למותב אחר שלא נחשף לעברו הפלילי של המשיב. בהמשך, נדחה לבקשת ההגנה הדיון שנקבע ליום 29.10.2012 לצורך הסדרת ייצוגו של המשיב ודיונים שנקבעו ליום 2.12.2012 וליום 30.12.2012 נדחו אף הם לבקשת באת-כוח המשיב לצורך קבלה ולימוד החומר בתיק. עוד נדחה הדיון שנקבע ליום 15.1.2013 ואף זאת לבקשת ההגנה, בשל מחלתה של באת-כוח המשיב. כך אירע שלעת הזו קבוע דיון ראשון בתיק עבירות המין ליום 18.2.2013.
המבקשת טוענת כי בשים לב למעשים המיוחסים למשיב ולעברו הפלילי המכביד הכולל הרשעות בעבירות מין חמורות וכן בעבירות חמורות אחרות, אין ליתן אמון במשיב ויש להותירו במעצר. עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת בראש ובראשונה מהמעשים המיוחסים לו ומהנסיבות בהן בוצעו; כי הסיכון הנשקף מהמשיב מתעצם נוכח העובדה שהמשיב ביצע את המיוחס לו תוך הפרה של צו הפיקוח שהוטל עליו בעבר; וכי יש ליתן משקל גם לעובדה שחמישה מתוך תשעה החודשים שבהם שוהה המשיב במעצר נגזרו עליו למעשה כמאסר בפועל בגין הפרות של צו הפיקוח שבהן הורשע, ממנו נוכתה תקופת המעצר. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אומנם שמיעת ההוכחות בתיק טרם החלה אך לטענתה העיכוב נבע בעיקר מבקשות דחייה שהוגשו מטעם ההגנה ועל כן אין בכך כדי להוביל לשחרורו של המשיב.
המשיב, מצידו, מתנגד להארכת המעצר המבוקשת. לטענתו, המשפט טרם החל והוא צפוי להימשך עוד זמן רב נוכח העובדה שבכוונתו לכפור בעבירות המיוחסות לו ונוכח רשימת העדים הארוכה שפורטה בכתב האישום. עוד טוען המשיב כי בחלוף תשעה חודשי מעצר משתנה נקודת האיזון לעניין הותרתו במעצר והכלל הוא כי יש לשחררו. על כן מבקש המשיב כי עניינו יובא בפני שירות המבחן לצורך בחינת חלופת מעצר שיהיה בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. המשיב מוסיף וטוען כי גילו המבוגר (61 שנים), מהווה אף הוא טעם לשחררו לחלופת מעצר, ולדבריו מרבית הדחיות במשפטו נבעו אומנם מהתנהלות ההגנה אך המשפט מתנהל בעצלתיים ללא קשר לארכות שניתנו ויתרה מכך, הטענות שהועלו על ידו לעניין הצורך בהפרדת האישומים, אשר גרמו לעיכוב בדיונים, התקבלו לאחר שנמצא כי הן מוצדקות.
4. דין הבקשה להתקבל.
המעשים המיוחסים למשיב חמורים וקשים והם מלמדים על רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, כמי שהגיע לגינה ציבורית שבה נוהגים קטינים לשחק, טרח להצטייד במשקה החביב על הקטינים הרכים בשנים ששהו במקום, לאחר שבירר זאת עימם, ולא היסס לכאורה לנשק, לחבק ולמשש אותם ואף להציע להם הצעות מגונות נוספות. חומרה מיוחדת נלווית למעשים המיוחסים למשיב בהינתן העובדה שאלו בוצעו, כאמור, תוך הפרה של צו הפיקוח שהוטל עליו בשנת 2011 בעקבות הרשעתו בביצוע עבירות מין בקטינה. צו זה אסר על המשיב, בין היתר, להימצא בגינה הציבורית או ליצור מגע עם קטינים. הפרת צו הפיקוח על ידו מלמדת היא כשלעצמה כי המשיב אינו ראוי לאמון בית המשפט ככל שהדבר נוגע לכיבוד תנאי שחרורו. זאת ועוד, מדובר במשיב שלחובתו עבר פלילי מכביד הכולל שתי הרשעות במעשה מגונה בקטינה עד גיל 14, הרשעה במעשה מגונה בכוח ובבעילת קטינה מתחת לגיל 16 בכוח. בגין ביצוען של עבירות אלה נגזרו על המשיב עונשי מאסר ממושכים. המשיב אף הורשע בעבר בעבירות חמורות נוספות ובהן הריגה, סחיטה באיומים, עבירות אלימות שונות ועבירות סמים ורכוש. בנסיבות אלו כולן, המסוכנות הנשקפת מהמשיב להישנות העבירות המיוחסות לו היא כה מובהקת והצורך להגן על ציבור הקטינים מפניו הוא כה הכרחי עד כי השיקולים האחרים ראוי להם כי יידחו מפני שיקול זה. אכן, משפטו של המשיב מתקדם בקצב שאינו משביע רצון ובחלוף תשעה חודשים מאז שהוגש כתב האישום המקורי, ניתן היה לצפות שהמשפט לא רק שיחל להתנהל אלא אף יגיע לסיומו. יחד עם זאת, כפי שצוין לעיל, עיכוב משמעותי בניהול התיק נגרם כתוצאה מהתנהלות ההגנה ומבקשות דחייה חוזרות שהוגשו על ידה ומכל מקום, נוכח הסיכון הרב הנשקף מן המשיב שיקול זה אין בו בנסיבות העניין כדי להכריע את הכף אל עבר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר (ראו בש"פ 8639/05 מדינת ישראל נ' אלמרבוע, פיסקאות 6-5 (26.9.2005)).
5. אשר על כן, אני מורה כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 9.2.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 28215-07-12 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"ז בשבט התשע"ג (7.2.2013).
|
ש ו פ ט ת |
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. אנ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
